פוסט זה מוגש תחת:
דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות וטורים
כיסוי דילן ברנט מס ‘1
סיימון ספרייר הוא הכותב הפופולרי של קומיקס כמו דוקטור הו, בכי הרס, השמדה, X-Force, ועוד רבים יותר. האספסוף והעכבישים נפגשים בפרויקט החדש שלו מבום! אולפנים, אורגים. רוג’ר אש של ווסטפילד שלח לו בדוא”ל שאלות על הסדרה החדשה הזו והוא הגיב עם קובץ שמע אליו תוכלו להאזין להלן. או שתוכל לקרוא את התמלול של הראיון. לעזאזל, אתה יכול אפילו לעשות את שניהם!
נגן אודיו
00:00
00:00
18:20
ווסטפילד: מדוע החלטת לערבב עכבישים עם ההמון?
סיימון ספרייר: אני מניח שאני צריך להתחיל לתת שורה עליונה מהירה על אורגים עצמם. הסיפור עוסק בסינדיקט פשע שחבריו קיבלו יכולות יוצאות דופן, ובדרך כלל מגעילות מאוד, על ידי קבוצה של עכבישים פסיכדליים מסתוריים, רפאים, פסיכדליים, שאותם לילה אחד, מזמן, זחלה לעיר ולפיותיהם של תריסר אנשים ישנים. חשוב אם H.P. Lovecraft כתב פרק של The Wire ואז גרם לגילרמו דל טורו לביים אותו. זה האורגים.
אז למה הרעיון הזה נוצר? אני מניח שמה שאינו יוצא דופן בוויברים הוא שאני יכול להיות די מדויק לגבי ההשראות השונות באופן שאינו נכון לרוב גדול של הרעיונות שלי. בדרך כלל הם די מגניבים ומאתגרים להבחין במקורותיהם. הדבר הראשון לומר על אורגים הוא שזה נבע מסדרת התבוננות שהושמעה בדרך כלל, בדרך כלל כתובה עליה, אך בדרך כלל פשוט מתנשאת בחלק האחורי של המוח שלי על גיבורי על בפרט. אני כותב גיבורי על כחלק מהפרנסתי. אני מתענג על סיפורי גיבורי על עסקה נהדרת. אני חושב שיש להם הרבה ערך נורא כאשר מתייחסים אליהם בצורה מאוד מסוימת; באופן ספציפי כאלגוריה או כמשל, הדמויות הללו מקבילות בערך לאלים ולדיגודות מדתות פגאניות ישנות. אם אתה מסתכל על הפנתיאון הפגאני הישן שיש לך את כל הדרמה והאופרות הסבון של אינטראקציה אנושית בדרך כלל הופיע מעט כדי להגזים באמת את הרגש ואת הפעולה והתשוקה של חיי אדם רגילים, אבל עם שכבה נוספת של פשטות ו היפר -בול שמייצר דוגמאות משכנעות מאוד לאופן שבו צריך לחיות את חייו של האדם ואיך צריך לא לחיות את חייו של האדם. כך בעולמות גיבורי העל, כמו בפנתיאון הדתות הישנות, הדמויות נוטות לטעות לקראת היותן טובות או גרועות גרידא ויש מעט מאוד מקום לגווני אפור בין לבין. עכשיו כל עוד אתה יכול לקבל את כל זה, כל עוד אתה מבין שמדובר באיזה מתוחכם מאוד, יפה מאוד, מאוד יצירתי אבל ממש לא אלגוריה אמיתית למציאות, אז אני חושב שאפשר באמת לענג ולספר מאוד מאוד סיפורי גיבורי על טובים.
הדברים אכן נהיים קצת נעימים ולא נעימים כשאתה מנסה לתקן את רצוי סטרץ ‘זה עם העולם האמיתי. בנסיבות אלה, כשאתה מנסה להפגיש בין שני הדברים האלה באותו מקום, מניסיוני אתה נוטה להשיג אחד משני דברים. אתה מקבל טקסטים דקונסטרוקטיביסטיים עגומים מאוד אלה שמדגימים בדרך כלל עד כמה קינקי או פשטני או מטופש או לא מעשי או רודני או וריאלי, כל מערך גיבורי העל יהיה אם זה היה באמת קיים בעולם האמיתי. כמובן שיש לך שומרים שעושים את זה בצורה מאוד גדולה ויש לך דברים כמו הבנים, חוק מרשל, דברים כאלה, מה שהופך את זה לקומדיה הרבה יותר אבסורדיסטית. אבל כל הדברים האלה די שליליים כלפי גיבורי על. השיטה המזיקה הרבה יותר ליישום מציאות עם גיבורי על היא שאתה מנסה להכחיש שיש הבחנה בין שני הדברים האלה בכלל. אתה בעצם מציע שהמציאות היא באמת, או למעשה יכולה להיות, ממש כמו המציאות שאנו רואים ביקום גיבורי על. במקרה כזה אתה בעצם מלמד את הקוראים שלך שהעולם הוא במיטבו כאשר מדובר במדינה בינארית מוסרית טוטליטרית. הדברים יכולים רק להיות טובים או רעים ולעולם לא יפגשו הטוויין. חמור מכך, שהדרך הטובה ביותר של אנשים שעושים כל דבר טוב עם העולם היא להתרוצץ עבריינים אגרופים. זהו שיעור מוסרי שאומר שאדם לא יוצר. אחד משפר את הדברים על ידי השמדת הרע. אני לא חושב שזה מסר בריא מאוד שמציע כמערכת קיימא למציאות. בכל אופן, אני וופל. יכולתי להמשיך שעות.
אורגים מס ‘1 כיסוי Selfie מאת דילן ברנט
כל זה היה מבעבע ומטלטל במוח שלי עד שהדהים אותי שיש דרך ממש מעניינת לתקן הרבה מהבעיות האלה ועדיין להיות מסוגל לומר משהו די מעניין על האנושות והמיוחדות והכוח. באופן ספציפי, הרעיון הוא זה: מה אם כל האנשים בעולם שפיתחו יכולות אקסטרה-אנושיות מדהימות במקום מייד להחליט שהם הולכים להילחם למען צדק או טוב או במקום זאת הם בוחרים ללכת ולכבוש לכבוש העולם, מה אניהאם כל אותם אנשים במקום זאת נאלצו במהירות, בדרך כלל בניגוד לרצונם, להקדיש את הנאמנות שלהם לאף אחד ושום דבר אחד אחר זה? זה די מעניין על כל הרעיון. המבנה היחיד המוכר בעולם האמיתי שמשלב נאמנות קנאית בשאיפה וכוח ואין לו סמכות או קוד מוסרי גבוה יותר כדי להנחות אותו הוא ההמון הפלילי. וזה האורגים.
באשר לזווית העכביש, שהגיעו משני התנצלות קטנות של השראה שהרמתי איפשהו לאורך הדרך. אני נוטה לקרוא עסקה נהדרת של דברים על העולם הרבה מדע ופולקלור במיוחד. אז הראשון הוא סוג של רפואה סינית קונבנציונאלית הנקראת גו או ג’ינקאן, בה, בפשטות רבה, אדם בעל כוח מציב סדרה של בעלי חיים רעילים – עכבישים ועקרבים ונחשים ולטאות – לסיר וקובר אותו ואת בעלי החיים, מניח, יילחם בזה עד המוות ויאכל את השאר. כשאתה חושף את הסיר הזה, מה שהיצור שנותר בחיים הופך להיות סוג של פטיש, כלי, לכוחו של המכשף שניהל את כל הקרב הגלדיאטורי הזה. סוג זה מרגש אותי, רעיון הטוטמיזציה של יצורים רעילים. יש חלק מזה. ההשראה השנייה הייתה סדרת ניסויים בסוף שנות הארבעים של המאה העשרים על ידי רוקח ששמו אני חושב היה פיטר ויט. הוא בדק חבורה שלמה של נרקוטים שונים על חיות מעבדה שונות. היה לו את הרעיון הנהדר, ויש כל מיני סיפורים ישנים ופנטסטיים על הסיבה שהוא בחר לעשות זאת שלא אכנס אליו, הוא בחר שהוא עומד לבדוק סדרה של סמים על עכבישים. יש את התמונות המדהימות האלה שאתה יכול לראות כיום של הקורים שאותם הסתובבו העכבישים האלה בבוקר לאחר שנחשפו למריחואנה, קפאין, בנזדרין, כלורל הידאט, LSD, כל מיני דברים. זה נהדר. חלק מהעכבישים שורו את הקורים ההדוקים ביותר האלה, חלקם אתה יכול רק להניח שהעכביש היה שיכור כשהוא אריח אותו. חלקם פשוט מטרידים ולא שגרתיים ומוזרים ולא מושלמים. חלקם כמעט מושלמים מדי. זה פשוט נשאר איתי אי פעם מכיוון שקראתי על הניסוי הזה, הרעיון הזה של עכבישים פסיכדליים סוג של קרע מהמציאות, שוזר את שמות האלים הגדולים בגוסמר של הקורים שלהם. זה פשוט ישב במוחי והתפללתי והגיע יחד עם כל הדברים שרק דיברתי עליהם ובסופו של דבר שיחקתי אל האורגים.
ווסטפילד: כמה בניין עולמי עשית למען אורגים?
Spurrier: באופן מפתיע מעט נתנו כמה מהרקעים המפוארים מאוד שיצרתי לסיפורים קודמים כמו הצריח וגורילה שש אקדחים. אני חושב שהעולם שאנו נתקלים בו בוויארים הוא אמיתי. זה לא מקום בו האיש הממוצע ברחוב מכיר את הרעיון של גיבורי על העפים סביב. אין שום ידע נרחב על חייזרים החיים בקרבנו, כל הדברים האלה. אני דואג שזה הורס את האמת של הסיפור ואנחנו חוזרים למה שאמרתי בעבר על כך שעל רצון גיבורי העל מועילים מאוד כמופת מיתיים ולא כגרסאות מילוליות של המציאות. אני חושב שהמרכיב היחיד לא אמיתי באורגים, מלבד העכבישים דמויי האל המשולשים שהאנשים בלעו, הוא שהוא מוגדר בעיר בדיונית; מקום מורכב לחלוטין אי שם בחוף המזרחי בשם Mesic City, אך כל מי בסיפור מכנה אותו סיקטאון, מה שמאפשר לך קצת אינדיקציה לאיזה מקום זה.
כיסוי תמריץ מס ‘1 של דניאל וורן ג’ונסון
ווסטפילד: הסיפור מתרכז סביב סיד. מה אתה יכול לספר לנו עליו?
Spurrier: לא סכום משמעותי מבלי למסור יותר מדי. הוא מפסיד. הוא קצת פתית. הוא מצא את עצמו נגרר לכנופיה במקרה. בעיקרו של דבר הוא היה מעורב באירוע, מקום שגוי בזמן הלא נכון, ואחד העכבישים האלה שתיארתי לעיל דחה את גרונו לפני שהוא יכול היה לעצור אותו. אז הוא הפך לחבר באורגים ללא שום כוונה, בלי שום חשד שזה יקרה, וכעת הוא מנסה מאוד להבין אם זה הדבר הכי טוב או הדבר הגרוע ביותר שקרה לו אי פעם. והחבר המושבעים יוצא לזה לאורך רוב הסיפור שלנו. אז הוא סוג של ג’ו ממוצע ברמת הרחוב שנותן לנו עיניים מאוד קשורות למצב ומאפשר לנו לחקור את ההתקנה הלא שגרתית הזו. עם זאת, זה סוג הסיפור שיש לו עסקה נהדרת של פיתולים ונלמד במהירות מאוד שיש קצת יותר הרבה יותר עם סיד מאשר לראשונה פוגש את העין. ומכיוון שאני אני, אני באמת מגיב לאתגר של הצגת דמות חביבה וניתנת להתייחסות, תוך מתיר לו לשמור על כמה סודות מאיתנו, הקוראים. זה משהו שבאמת מושך אותי ואני חושב שזה עובד עד כה ממש. הוא נאבק לא רק כדי להסתיר מאיתנו את הנאג’טים הקטנים הנסתרים האלה של אמת, אליהם הוא מספר את סיפורו, אלא גם לשמור אותם משאר חברי הכנופיה סביבו ומהעכביש במוחו שמבטא מצפון משני לנצח דוחק בולהיות הרבה יותר פתוח עם שאר חברי הכנופיה, להתוודות על כל סודותיו, ובעצם מכריח אותו לא לבגוד באף אחד. אז יש הרבה סכסוכים מעניינים, חיצוניים ופנימיים כאחד. ולפני שאתה שואל, אף סיד אינו שוטר סמוי. הטוויסט העצלן הספציפי הזה מתנקה מאוד מאוד בהתחלה כי אני אוהב לחשוב שאנחנו קצת יותר ממציאים מזה.
ווסטפילד: מיהם כמה מהדמויות האחרות בסדרה?
Spurrier: ישנם המון; רבים מכדי להיכנס אליו. אני מניח שהשאלנו מעט כנס מקומיקס סטרץ ‘מיינסטרים על ידי הצגת כל הדמויות המדהימות האלה עם כל מיני פעמונים ושריקות שהייתם מצפים להם בכמרים ובמסכות קומיקס, אבל כמובן שהם פשוט פושעים עם כוחות מוזרים במקום להתנפץ עולם מתנפץ בתלבושות מדהימות. אז יש לך את ראש ההמון, דון קציר. הוא אדם כל כך קשור לתפיסות החום והלהבה והזעם שהוא מבלה את רוב הסיפור שיושב בארון מקפיא רק כדי שהוא לא מזיע והורג את כולם בטעות. יש לך את בתו פרנקי שכל כך נמוך במשרד שהיא יכולה לחטט ולהתעסק בלי לדאוג יותר מדי להרגיז את הממסד. והיא מתיידדת עם סיד במהלך כך. יש לך סגנים שונים מדמיאן המשולב לדמות בשם שתיקה שאני ממש שמח ממנה. הוא בחור מאוד מחריד. כל הדרך עד לקונסיללייר של הבוס שהוא כפתור למטה אישה מנומסת סמיילי בשם גב ‘קטטר. היא נראית כמו ספרנית, אדם מאוד לא מאיים, הכי טוב לרגע שהיא קורעת את הראש ומלקקת את הגדם. כיף טוב לכתוב.
ווסטפילד: הסיפור נשמע קצת כמו שספיידרמן השתבש להחריד. האם זו השוואה הוגנת?
Spurrier: אני מניח שכן ואני חושב שזה משהו שהרבה אנשים יראו. אם אני צדקה אני חושב על הרבה אנשים מניחים שזו הייתה הכוונה. למען האמת, זה בהחלט מעולם לא היה. לעולם לא הייתי בוחר לתאר או לשווק סיפור שאני כל כך מאושרת ממנו מבחינת זה להיות התייחסות אחת גדולה למשהו אחר. זה אפילו לא היה על הרדאר כשהרעיונות החלו להתאחד. אבל היי, ככל שזה במקרה סיפור על מה שקורה כאשר אדם צעיר בעיר כאוטית להפליא מקבל את ההזדמנות להפעיל כוח נהדר; כן, אני מצפה שהם בשטח קשור וכן לשניהם יש בהם כמה עכבישים. אבל אני חושב שהם מציינים חבילה דומה של נושאים מכיוונים שונים לחלוטין. אז כן, אתה יכול לראות את זה כקטע נלווה אם מישהו רכש רק יותר את כל חייהם קומיקס ספיידרמן וזו יכולה להיות דרך מעניינת. בראש ובראשונה, זה סיפור שעומד על שתי רגליו ואינו לא צריך כל התייחסות לספיידרמן כדי להיות מרמז וערך.
ווסטפילד: אתה עובד עם האמן דילן ברנט על אורגים. מה אתה יכול לומר על שיתוף הפעולה שלך איתו?
Spurrier: דילן מדהים. בּוּם! הפך להיות טוב מאוד מאוד בהתאמת אמנים לסיפורי הז’אנר המאפיינים שלי. הם עשו את זה עם ג’ף סטוקלי בגורילה שש אקדחים והספייר. הוא הפך לאגדה מוחלטת, חבר טוב מאוד, ולדעתי הדבר נכון כמעט ונכון עם דילן. הוא אדון בסוג האמנות הקומיקס המועדף עלי המוחלט שלי, שמאודן ומוגזם, אך מבלי להפוך לקריקטורי או טיפשי. הוא פשוט נראה שנוצר לחלוטין בתיבת הדואר הנכנס שלי יום אחד לייצר ללא מאמץ, ומייצר את נואר הזוהר המדהים הזה ומערבב אותו עם המוזרה הכי טובה ומוזרה ביותר שראית אי פעם. זה סוג של גדלות משובצת של אימת גוף וקסם. אני חושב שהוא הולך להיות כישרון גדול מאוד.
כיסוי תמריץ של אורגים מס ‘1 דיוויד רובין
ווסטפילד: יש הערות סגירה?
Spurrier: רק ש- Weavers #1 יורד במאי ואני מניח שבקשת כל המטרה לתמיכה שלך. לספר זה יש את כל מה שקוראי הזרם המרכזי הרבים שלך יאהבו; צעירים המטפלים במיוחדות, אחריות, סורו